Chana Straser - חנה שטרסר

את ההשראה לציוריי, אני מקבלת בחיק הטבע, בין סמטאות ציוריות או לחילופין מציורים מדהימים של ציירים אחרים. אז מתעורר בי חשק עצום לחוות את מראות היפים בדרך שלי ולהכניס אותם לתוכי – דרך הציור.

כאשר אני בחיק הטבע – מוקפת כולי בדשא, פרחים, עלים ועצים, סלעים, ושמים -טבע בראשיתי, איני חסרה דבר, אני נושמת, מריחה ומרגישה את יופי הבריאה-ושאני חלק מהדבר הזה.

אני חווה את אותו הדבר כאשר אני מטיילת בסמטאות ירושלים - האבנים הפשוטות, היציבות והעתיקות, עושות לי "טוב על הנשמה" ואני מרגישה חלק מהמקום הזה, שייכת ומחוברת. לעומת זאת כשאני נמצאת במוזיאון או בתערוכה, ההרגשה היא שונה – אני רואה ציורים נפלאים ומיד אני רוצה "גם", וואוו, אני רוצה גם לצייר כמו הצייר זה או כמו הצייר הזה... בבחינת קנאת סופרים תרבה חוכמה.
 
הציור מתחיל הרבה לפני שאני אוחזת במכחול. בשלב הראשון מתעורר בי רצון לצייר פסוק ,אמרה או כל רעיון אחר, בשלב שני אני מקדישה מחשבה רבה איך להביע את הרעיון בצורה מקורית שתוסיף פרשנות לדבר מוכר, ורק לאחר מכן אגש לביצוע, (לעיתים אף אחלום בלילה מה ואיך לצייר).

הציור עצמו, אני מציירת מהדמיון, ללא סקיצה. צובעת בשכבות רבות, מתחילה עם הרקע – ממלאה את הקנבס כולו, ואז מתחילה להעלות שכבה אחר שכבה מהרחוק אל הקרוב.

אני לא "מציירת" על הקנבס אלא "מניחה" את הצבע על הקנבס במשיכת מכחול קצרות ובמכחולים רחבים. משתמשת בגוונים רבים, ולאחר שהתמונה הכללית מוצאת חן בעיני, עוברת למכחולים דקים יותר ומתחילה לדייק בפרטים בשלב זה אני נעזרת בצילומים מדויקים של האובייקטים המופיעים בציור. את השלב הזה של ירידה לפרטים אני מאד אוהבת וכאן המקום לציין את עיסוקי הנוסף בתחום היודאיקה – כאן נדרש ריכוז מלא ודיוק רב, הציורים קטנים בדרך כלל , ואני משתמשת במכחולים הדקים ביותר ,במשיכות מכחול עדינות וזורמות בעובי שערה, ואסור לטעות.. כדי לא להרוס את הקלף כמובן.

באופן כללי – כל ציור יכול להמשיך על פני שבועות ואף חודשים עם הרבה הפסקות בין שלב לשלב, כאשר בין כל "הפסקה" התמונה תולה במקום הנראה לעין כדי להתבונן ולראות מה אפשר לשפר. 

​

The inspiration for my paintings, I get in from nature, between picturesque alleyways or alternatively, amazing paintings by other painters. Then I feel a tremendous desire to experience the beautiful sights in my way and put them inside me - through painting.

​

When I am in the midst of nature - surrounded by grass, flowers, leaves and trees, rocks, and sky - primal nature, I lack nothing, I breathe, smell and feel the beauty of creation - and that I am part of this thing.

I experience the same thing when I stroll through the alleys of Jerusalem - the simple, stable and ancient stones makes me feel "good in my soul" and I feel a part of this place, belonging and connected. On the other hand, when I am in a museum or an exhibition, it feels different - I see wonderful paintings and immediately I want it, wow, I also want to paint like this painter or like this painter.

​

The painting begins long before I hold the brush. In the second stage, I devote much thought to how to express the idea in an original way that will add an interpretation to a familiar thing, and only then will I go to perform (sometimes even dream at night about what and how to draw).

​

The painting itself, I draw from the imagination, without a sketch. Paints in many layers, starting with the background - fills the entire canvas, and then begins to layer after layer from the distance to the nearest.

​

I do not "draw" on the canvas but rather "put" the paint on the canvas with a short brush stroke and wide brushes. Uses many shades, and after I like the general picture, moves to thinner brushes and begins to be precise. At this stage, I use accurate photographs of the objects in the painting. I really like this stage of detail. I would like to mention my additional work in the field of Judaica - this requires full concentration and precision, the paintings are usually small, and I use the thinnest brushes, gentle brush strokes and thick hair. The parchment of course.

In general, each painting can continue for weeks or even months with many breaks between stages, and between each "pause" the picture hangs in a visible place to observe and see what can be improved.